שרון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה אשר הוגשה מכח חוק הפיצויים לתאונת דרכים (להלן: "החוק") והצדדים חלוקים באשר לשאלה, האם אכן התאונה נכנסת לגדר ההגדרה של "תאונת דרכים" שניתנה בסע' 1 לחוק.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו טען כי ביום 24/1/07 במהלך העבודה:

"בשעה 13 לערך ירדתי מתא הנהג, עליתי לארגז המשאית לאחר ייצוב רגלי המנוף לצורכי הפעלתו, זאת כשמנוע המשאית עובד, כשלפתע החלקתי על ארגז המשאית , שהיה רטוב מגשם וחשתי כאב חד וחזק מאוד בגב התחתון ולא יכולתי לקום במשך מס' דקות ארוכות. בעת התאונה הייתי לבד, כי חברי לעבודה הלך לראות את אתר העבודה. מיד כשהוא חזר הוא ראה שאני סובל מכאבים חזקים."

התובע ממשיך וטוען:

"למחרת ביום ה- 25/1/07 בשעה 6:45 לערך (תחילת יום העבודה) באתי לעלות על המשאית. הנחתי את רגלי על מדרגת תא הנהג, כשידי השמאלית אוחזת ומושכת בידית בניסיון לעלות למשאית. חשתי את אותו כאב עז ונפלתי לרצפה."

בנוסף לתצהיר התובע, הוגש תצהיר מר דני לאור, חברו לעבודה, אשר אישר את דברי התובע באשר למהות המשאית וייעודה והצהיר:

"בשעה 13 לערך אמרתי לעופר לייצב את רגלי המשאית ולהכין את המנוף לעבודה ואני הלכתי לראות את שטח אחר שבו היינו אמורים לעבוד זמן קצר לאחר מכן. כשחזרתי ראיתי שעופר סובל מכאבים והוא אמר לי שהוא החליק על ארגז המשאית בגלל הגשם."

יצויין כי התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע נפסקה נכות צמיתה בשיעור של 10%, החל מיום 16/4/07.

כתוצאה מהתאונה שהה התובע באי כושר עבודה כ- 250 יום.

בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 9/12/2013 נמנעה הנתבעת מלחקור את התובע על תצהירו והנסיבות המפורטות בו והסתפקה בהגשת עדותו בפני החוקר מטעם הביטוח הלאומי. כמו כן ויתרה הנתבעת על חקירת מר לאור ועדים נוספים שזימנה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בפניי.

ב"כ התובע חזרה בסיכומיה על נסיבות התאונה כפי שתוארו בתצהיר התובע. לטענתה עסקינן בתאונה כהגדרתה בחוק הפלת"ד והפנתה לחזקה המרבה הקבועה בו והנוגעת לנזק שגם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב. לשיטתה קיימת פסיקה ענפה הנוגעת לרכבים דו תכליתיים, לרבות משאית מנוף כשפסה"ד המוביל הינו רע"א 8061-95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532.

ב"כ התובע התייחסה לדו"ח החקירה של הביטוח הלאומי וטענה כי שם הציג התובע את הדברים בצורה מינורית ולא נשאל באשר לסיבה. לטענתה גם לפי הנסיבות המתוארות שם מדובר בתאונת דרכים שכן גם כניסה וירידה מרכב, גם היא תאונת דרכים.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי יש לדחות את התביעה הן עובדתית והן משפטית. לטענתו התגלו סתירות מהותיות בגרסה העובדתית של התובע, בין זו שנמסרה לחוקר הביטוח הלאומי - שם לא צויין דבר באשר להחלקה ונפילה, אלא נטען שכשעלה לארגז המשאית הרגיש כאב חד בגב וכי לא קיבל שום מכה - לבין זו שנמסרה בתצהיר. לטענתו די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה שכן מדובר בעדות יחידה הנסתרת ע"י עדות קודמת של התובע. ב"כ הנתבעת המשיל וטען כי אף אם תתקבל גרסת התובע כפי שהובאה עתה בתצהיר, עדיין אין התאונה עונה על הוראות החוק שכן לטענתו, על מנת שתאונה תוגדר כתאונת דרכים מכח החזקה המרבה של "עקב ניצול כוחו המכני" של הרכב הדו תכליתי, צריך להיות קשר סיבתי בין השימוש לבין התאונה, באופן שהניצול עצמו הוא זה שגרם לתאונה, כאשר במקרה זה התובע טוען שהחליק על גג המשאית שהייתה רטובה מגשם, דבר שיכל לקרות ללא קשר בשימוש או ניצול הכוח המכני.

ב"כ התובע טענה בתגובה כי אין מדובר בסתירה בין גרסאות אלא בגרסה אחת המפורטת יותר מהשניה וכי גרסתו בתצהיר מתיישבת עם ההודעה על התאונה. בכל מקרה, לטענתה, ב"כ הנתבעת נמנע מלחקור אותו על תצהירו וכי לא מדובר בעדות יחידה שכן ניתנה עדותו של מר לאור ולכן יש לקבל את הגרסה . ב"כ התובע שבה וטענה כי מתקיים קשר סיבתי – הסיבה שבלעדיה איין – שכן לא ניתן לפרוק את הסחורה או המטען בלי עלייה לארגז וקשירת המטען. לטענתה זהו המקרה בפס"ד עוזר שם נקבע כי מדובר בתאונת דרכים. ב"כ התובע הוסיפה כי לגבי התאונה השנייה הרי שאין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים הכוללת עליה ויציאה ממכונית ומדגישה כי גם הביטוח הלאומי הכיר בקשר הסיבתי.

התאונה הראשונה מיום 24/1/2007

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה הראשונה נשוא התביעה אינה נכנסת לגדר ההגדרה של תאונת דרכים.

מבלי להיכנס לגרסה העובדתית של התובע ולקיומה או העדרה של סתירה בין הגרסאות, הרי שגם לפי הגרסה המובאת בתצהיר התובע, אותה הוא מבקש לקבל, אין מדובר בתאונת דרכים.

הנני מקבלת את טענת התובע, הנתמכת בתצהירו והמסמכים שצורפו לו, תצהיר העד מטעמו ותמונות שהוגשו, לפיה מדובר ברכב דו תכליתי – משאית אשר ייעודה מחד הינו תחבורתי ומאידך נועד להרמת משא באמצעות מנוף המחובר דרך קבע למשאית.

סע' 1 לחוק קובע: